כתרים/גשרים על גבי שתלים:
היתרון הגדול בשיקום על גבי שתלים, הוא האפשרות להבריג את החלק הכותרתי לתוך השתל ובכך לייצר אחיזה מושלמת.
כל מבנה שמוצב על גבי שתל חייב להיות מוברג לתוכו.
לגבי הכתרים – ניתן לייצר אותם כיחידה המודבקת על המבנה – כמו על שן, או להבריג אותם כיחידה אחת עם המבנה אל תוך השתל.

לכל שיטה יתרונות וחסרונות וזוהי החלטה קלינית המותאמת באופן אינדיבידואלי למטופל/ת ולתנאים בתוך הפה. נהוג לא לחבר שן רגילה עם שתל, (ע"י גשר) הסיבה: לשיניים יש מנגנון סיבים אלסטי המחבר אותן אל העצם (PDL), מה שמאפשר תנודה קטנה של השיניים באופן טבעי. בניגוד לשתל שהצלחתו תלויה בכך שלא יתקיימו שום תנודות בינו לבין העצם, ולא יווצרו שום רווחים או רקמות חיבור ביניהם. במקרה של חיבור בין שן לשתל אנו עלולים לראות  אובדן השן, או כישלון השתל.

​

תותבת ע"ג שתלים - שיקום נצמד
במקרים בהם אין עצם לתפוס בתוכה שתלים, ואין אפשרות לבנות  מספיק עצם בין אם אין תשתית מספקת של עצם, או מצב רפואי שאינו מאפשר זאת, ובכל זאת יש מוקדים מעטים של עצם בהם כן ניתן להשתמש - ניתן לשים מספר מועט של שתלים - (2-6) ולבנות עליהם תותבת נתמכת שתלים. תותבת מסוג זה מכילה בתוכה מחבר הבנוי משני חלקים: האחד מוטבע בתותבת והשני מוברג אל השתל (מנגנון זכר- נקבה). היתרון של תותבת זו - היא תקבל יציבות מוחלטת מחיבורה אל השתלים, ולא תזוז/תיפול/תזדקק לדבקי תותבות.

כמו כן במקרים אלו ניתן לוותר על חלקים מן התותבת שנתמכים ברקמה רכה או לפחות לצמצמם, כלומר בתותבת עליונה ניתן לחשוף חלק נרחב מן החיך, ובתותבת תחתונה ניתן לחשוף יותר מקום בצידי הלשון.